The most advanced chicken nuggets on the planet // הטסלה של העוף

חברת פודטק שהשאירה אותנו עם פה פעור

Simulate (לשעבר NUGGS) היא חברת פוד-טק ממנהטן שנוסדה ב-2018. בן פסטרנק, אוסטרלי בן 22, מנכ"ל ומייסד, הוא אחד שהספיק לעשות את מה שחלקנו לא נספיק כנראה לעולם. אנחנו מדברים על בחור שכבר בגיל 12 זכה למיליוני צפיות ביוטיוב, במסגרת ערוץ סקירות טכנולוגי. בגיל 14 הוא השיק אפליקציה שהגיעה למקום ראשון באפסטור. בגיל 16 הציעו לו להתמחות בגוגל ובפייסבוק, אבל הוא בחר לפרוש מהתיכון ולעבור לניו יורק. שם הוא גייס מימון מקרנות הון סיכון והשיק סטארט-אפ ברשתות החברתיות. ב-2016 הוא כבר הופיע ברשימת הטינאג'רס המשפיענים של הטיים מגזין. לאחר שנתיים בן מכר את הסטארט אפ כי הוא חיפש קצת משמעות בחיים (דור כזה שמשתעמם מהר), אז הוא הלך והקים את סימולייט (מקור AFN – food magazine)

דיסקים עם 8GB 🙂
קרדיט: simulate. דור ה-Z.

Think different

אז מה סימולייט עושה? בקצרה: היא המציאה מחדש את הנאגטס. כמובן שהיא לא הראשונה ולא היחידה שמציעה תחליפי בשר מבוססי צמחים. המגרש הטרנדי של הטבעונות רותח. אבל הדרך, אוי כמה שהיא שונה.

החברה, כיאה לחברת טכנולוגיה, מגדירה את עצמה כ-"Developer of NUGGS and DISCS". חברת פיתוח. אז הבנו, המייסד גאון ולא בדיוק אחד שיילך בתלם. כשראיתי את האתר של סימולייט עפתי עליו. למה? כי הם לקחו לקצה את ההחלטה שהם חברת טכנולוגיה ולא חברת מזון. זו החלטה אמיצה. המשמעות היא שהמותג נשמע ונראה כמו APPLE או טסלה. נקי וטכנולוגי. השפה עושה שימוש מדוייק בז'רגון: הם משיקים רליסים עם עדכוני גרסה לנאגטס, אלה שמגיעים עגולים הם בכלל דיסקים שפותחו באותה טכנולוגיה, עם 8 ג'יגה בייט ואפשר אפילו לרכוש באנדלים. גאוני.

שולחים לך את הנאגטס הביתה. ככה זה התחיל.
דיסקים עם 8 גיגה בייטס
"הורג אותך לאט יותר". כמה אומץ.
עדכוני גרסה

בקיצור כל הממשק מזכיר IOS והם ויתרו לגמרי על פוד אפיל. זה פשוט מרהיב, אמיץ ומיוחד. עכשיו רק נותר שלב ההוכחה. אגב, צפיתי בסקירות של גולשים והם טוענים שאי אפשר להבחין בהבדל בין הנאגטס הטבעוניים לאלה מעוף, התעשייתיים. לא יודע אם זה טוב או רע.

והדובדבן: "זה מטוס? זו ציפור? זו תרנגולת!"

בתחילת דרכה סימולייט שיווקה את מוצריה ישירות ללקוחות, באמצעות האתר שלה. כיום ניתן למצוא את המוצרים גם ברשתות השיווק המובילות. לאחר הגיוס האחרון, בגובה 50 מיליון דולר, סימולייט מתרחבת גם לשווקים בינלאומיים וקנדה תחילה. קמפיין ההשקה הויראלי בואנקובר היה סנסציוני. הוא יצר באזז מטורף ברשת. מה הם עשו? סך הכל הגיוני: אם המצאנו מחדש את העוף ויש לנו את הנאגטס המתקדמים בעולם, למה שלא נמציא גם את התרנגולת מחדש? חשבו לעצמם. תרנגולת שיכולה לעוף. נשמע קוקוריקו?

"The most advanced chicken nuggets on the planet"

simulate

חדר הלבשה משותף // יוניקורן צרפתי

Vestiaire Collective היא חברה צרפתית שנוסדה ב-2009 כאתר המשלוחים המקוון הראשון למותגי יוקרה. מה שנשמע היום טריוויאלי, לפני 13 שנה היה בוודאי נשמע הזוי. מותגי יוקרה? יד שנייה? ובלי למשש, לבדוק ולמדוד?

מאז הקמתה ועד היום החברה גייסה, תחזיקו חזק, 397 מיליון יורו, כאשר הגיוס האחרון נעשה על פי שווי של כמיליארד דולר. מה שמגדיר את החברה כיוניקורן הצרפתי ה-11 במספר. אגב, בכל 12 שנותיה החברה לא הייתה רווחית אפילו ליום אחד.

דוגמנית חטובה מתוך הקמפיין של דרוגה5

כיום יש לחברה משרדים גם בלונדון, ברלין, ניו יורק, סינגפור והונג-קונג. לטענתם לפלטפורמה יש קהילה של לא פחות מ-15 מיליון קונים ומוכרים עם מעורבות גבוהה, מלאי של 300,000 אייטמים ומדי יום מתווספים למעלה מ-3,000 אייטמים של מותגי יוקרה כמו לואי ויטון, גוצ'י, הרמס ועוד המוצעים למכירה בהנחות של עד 70% ממחיר המדף.

יש אינספור מרקט פלייסס (זירות סחר – בעברית זה רע) מכל סוג וכמעט לכל דבר. אז מה הופך את Vestiaire Collective ('חדר הלבשה משותף' בצרפתית) כמרקט פלייס לקנייה ומכירה של מותגי יוקרה שגם המשקיעים וגם הצרכנים נותנים בו את אמונם.

תמונה מתוך הקמפיין LONG LIVE FASHION – דרוגה5

מה הופך מרקטפלייס ליוניקורן?

מלבד לאפקט הראשוניות שבוודאי מסייע אבל לא מבטיח כלום, החברה דאגה לחזק את הטראסט של הצרכנים, לשים לנגד עיניה את המלחמה בזיופים ולהשתלב בחוכמה עם אג'נדת הקיימות וטרנד המשלוחים.

החברה השכילה לייצר קהילה עולמית נאמנה של מיליוני צרכנים וצרכניות של מותגי אופנת יוקרה. אקוסיסטם של קונים ומוכרים, שהמוטיבציה שלהם נשענת על 2 רגליים מרכזיות: האפשרות להתעדכן ולהחליף פריטים בתדירות גבוהה יחסית ע"י מימון הרכישה הבאה, לצד אג'נדה של קיימות, מיחזור וכלכלה מעגלית המקטינה את רגשות האשם של הצרכנים ואת טביעת הרגל הפחמנית בתקופה בה יותר מדי צרפתים מתים מחום בכל קיץ.

איך זה עובד?

יוזר/ית שמעוניין להעמיד אייטם למכירה, מעלה תמונות ותיאור באמצעות אפליקציה. לפני שהפריט מועמד למכירה, צוות מומחים של קולקטיב מוקדש לזיהוי זיופים ושמירה על תקני איכות גבוהים. לאחר שעבר את מבחן האותנטיות, הצוות מסייע למוכר לשפר את הלוק ומעמיד אותו למכירה. רק לאחר שהפריט נמכר הוא נשלח לחברה בחינם, שם הוא נבדק שוב בציציות ומוודאים כי לא מדובר בזיוף, שהמידה נכונה ושהתיאור שניתן מדוייק. המלחמה בזיופים הייתה בראש סדר העדיפויות של החברה מיומה הראשון וכנראה שהיא מצליחה בכך. לבסוף, לאחר שהיא גובה מהרוכש את התשלום ומשלחת אותו עם התחייבות ל-48 שעות, היא מעבירה למוכר את התשלום בניכוי עמלתה כמובן.

אג'נדה סביבתית וטרנדים עולמיים

כמובן שמגפת הקורונה תרמה את חלקה – התפוצצות הסחר המקוון והזינוק האדיר בשירותי שילוח שיחקו לידיה, כמו אתרי סחר רבים אחרים. אבל העובדה כי Vestiaire Collective מיצבה את עצמה כחוליה בכלכלה המעגלית התורמת למאמצים האוקולגיים ולטרנד הקיימות היא הסיפור המעניין. זה לא שוק אופנה. זה שוק אופנה בר קיימא. מוכרים כדי להעניק לפריט חיים שניים ומוכרים כדי לממן את הפריט הבא. אקוסיסטם של קונים ומוכרים שעושים את זה בכלל כדי לחסוך משאבים ולשמור על כדור הארץ. העיקר שהמצפון נקי.

"Give your wardrobe a second life. It's the new luxury"

Vestiaire Collective

והדובדבן: הקמפיין החדש – Long Live Fashion

כל הפוסט הנ"ל נולד בזכות הקמפיין החדש והנפלא של דרוגה5 שהושק בימים אלו ממש. קמפיין בולט וחכם כמו מרבית הקמפיינים עליהם הסוכנות חתומה. הקמפיין מבוסס על 5 דמויות סטייליסטיות שעשויות מפריטי לבוש, כאשר כל אחת מהן מדגמנת על גבי המסלול סיבות שאנשים אוהבבים לקנות או למכור באתר, כשברקע קריינות של פרשן אופנה צרפתי מפורסם. המשפט האסטרטגי המצויין מעלה על נס את האופנה במובן המילולי שלה, אבל הוא הרבה יותר עמוק מזה ותומך באג'נדה המרכזית של החברה. בקיצור, יחי האופנה ושתזכה לחיים ארוכים!